פסק-דין בתיק ת"א 7130-07

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובע , יליד 20.2.66, עותר לפיצוי בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים מיום 11.8.05. התובענה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

2. התובע טוען, כי התאונה ארעה ביום 11.8.05 בשעה 6:30 לערך בעת שנהג ברכב בעל מ.ר 12-386-08 (להלן: "הרכב"). הנתבעת הינה חברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב במועדים הרלוונטיים.

3. מכתב התביעה עולה, כי ממקום התאונה הובהל התובע באמבולנס של מד"א לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. התובע טופל, נבדק ושוחרר לביתו עם המלצות למנוחה, שימוש במשככי כאבים והמשך טיפול ומעקב רפואי. לטענתו, ביום 13.8.05 הוא פנה לבית חולים בנצרת, בשל החמרה בכאביו. התובע שוחרר לאחר שעבר סדרת טיפולים ובדיקות.

4. התובע טוען, כי לאחר התאונה המשיך לסבול מכאבים, הגבלה בתנועות, תחושת נימול בכפות הידיים, כאבים בגב עליון ותחתון עם הקרנה לעכוז ולרגליים, כאבי ראש, טנטון בשתי האוזניים, הפרעות שינה, סיוטים וזיכרונות טראומטיים בקשר לתאונה ועבר בדיקות  CT, EMG, בדיקת שמיעה ובדיקה פסיכיאטרית.

5. לטענת התובע, טרם התאונה היה בריא בגופו ובנפשו והצליח במקצועו ובעקבות התאונה הוא סובל מכאבים והגבלות. לטענתו, טרם התאונה עבד כשכיר והשתכר סך של 5,000 ש"ח. בעקבות התאונה הופסקה שאפתנותו להתקדם בעבודתו ולהגשים חלומותיו ובשל מצבו הבריאותי בעקבות התאונה אין בידו לחזור למעגל העבודה ולאורח חיים נורמאלי.

6. התובע עותר לפיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, הפסד השתכרות ותנאים סוציאליים לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וכאב וסבל.

7. הנתבעת מכחישה את עצם התרחשות התאונה, נסיבות התרחשותה, הנזקים הנטענים וקיום קשר סיבתי בינם לבין התאונה. הנתבעת טוענת, כי כושר השתכרות התובע לא נפגע ולא נגרמה לו פגיעה תפקודית.

הראיות

8. בהתאם להחלטה מיום 11.9.08 מונו ד"ר נמרוד רוזן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר עמיקם טל כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי ופרופ' אבישי גולץ כמומחה מטעם בית המשפט בתחום א.א.ג.

9. ד"ר רוזן ופרופ' גולץ קבעו בחוות דעתם, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום האורתופדי ובתחום א.א.ג, בהתאמה, בעקבות התאונה. ד"ר רוזן ציין בחוות דעתו, כי התרשם משיתוף פעולה לוקה בחסר מצד התובע. היה צורך בשכנוע לבצע כל בדיקה ובדיקה. המומחה התרשם מחוסר אמינות התובע בדיווח על אזורים חסרי תחושה בבדיקה הגופנית והנוירולוגית שלא תאמו כל פיזור אנטומי. לפיכך, המומחה מגיע למסקנה, כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בעקבות התאונה הנדונה. פרופ' גולץ קובע בחוות דעתו, כי לא ניתן לקבל את תלונותיו של התובע בדבר רעשים קבועים באוזניו בעקבות התאונה ואין לתובע כל מגבלה תפקודית בגין ליקוי שמיעה. מומחים אלו לא נחקרו על חוות דעתם והן לא נסתרו.

10. במסגרת חוות דעתו קבע ד"ר טל, כי לתובע נכות נפשית בשיעור של 30%. עוד קבע, כי 20% מתוכם הינם בגין התאונה ו-10% בגין נכות נפשית קודמת. המומחה ציין, כי להערכתו ניתן להקטין מנכות זו באמצעות טיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים אקטיביים יותר. ד"ר טל קבע, כי הנכות בשיעור 20% הינה זמנית לתקופה של כשנה וחצי מיום כתיבת חוות דעתו, מתוך מחשבה, כי ניתן להקטין מנכותו הנפשית של התובע. בהתאם להחלטה מיום 1.2.10 נשלח התובע לבדיקה חוזרת אצל ד"ר טל לשם קביעת מצבו הסופי כתוצאה מהתאונה. ד"ר טל קבע, כי נכותו של התובע בתחום הנפשי בעקבות התאונה הינה בשיעור של 20%.

11. לתיק בית המשפט הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ושל הגב' נג'לא אבו סיני (להלן: "נג'לא")- אמו של התובע. המצהירים וד"ר טל נחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. בנוסף, הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות

12. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לנזקי התובע בעקבות תאונת הדרכים בה עסקינן.

13. כאמור, מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה ומומחה מטעם בית המשפט בתחום א.א.ג קבעו, כי לא נותרה לתובע נכות בעקבות התאונה נשוא התובענה. המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי קבע בחוות דעתו הראשונה, כי נותרה לתובע נכות זמנית בשיעור 20%. בחוות דעתו השנייה קבע, כי נכותו הצמיתה של התובע בעקבות התאונה הינה בשיעור של 20%. המומחה ציין, כי לתובע נכות נפשית בשיעור 30% אשר חלקה נובעת ממצב קודם וללא קשר לתאונה. במסגרת חוות הדעת קבע המומחה, כי יש לשייך 2/3 מהנכות הנפשית לתאונה בה עסקינן. כפי שיפורט בהמשך, במהלך עדותו חזר בו המומחה מקביעה זו וטען, כי על סמך המידע שהוצג בפניו הוא סבור, כי יש לשייך לתאונה רק 1/4 מנכותו הנפשית של התובע. קרי, 7.5% בלבד. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם יש לאמץ את קביעת המומחה במסגרת חוות דעתו או את קביעותיו במסגרת עדותו. כן חלוקים ביניהם באשר להשפעה התפקודית של נכותו הרפואית של התובע.

14. המומחה נשאל אילו פרטים סיפק לו התובע לגבי אירועים טראומטיים טרם התאונה ואחריה והעיד, כי היה אירוע טראומטי של פטירת שני קרובי משפחה של התובע. המומחה טען, כי ככל שיודע, הפרעת החרדה הקודמת אשר קדמה לאירוע תסמונת החרדה בעקבות התאונה החלה, קרוב לוודאי, בשנת 97 לאחר פטירת קרוביו של התובע. המומחה הוסיף, כי אירוע טראומטי שני היה מספר חודשים לאחר מכן כאשר התובע נפגע בידו בעת עבודתו כפקיד במלון. המומחה ציין, כי התובע לא עבד במשך שנים בעקבות תאונה זו (עמ' 32 ש' 31, עמ' 33 ש' 1-6). המומחה נשאל, האם לגבי האירוע השני התובע מסר לו מידע ביוזמתו או שהוא שאל אותו, האם נקבעה לו נכות כלשהי והשיב, כי למד על זה מהמסמכים שבא כוח הנתבעת הפנה אותו אליהם לאחר שסיכם את חוות הדעת. המומחה העיד שהתובע לא סיפק את המידע מיוזמתו . המומחה הוסיף, כי ציין בחוות דעתו שהאם והתובע הקטינו מאד הפרעות קודמות נפשיות שהיו לו ושמו את עיקר הכובד על התאונה הנדונה (עמ' 33 ש' 7-10) המומחה נשאל, האם סיפרו לו על אירועים נוספים והשיב, כי לא סיפרו לו וכי הוא נתקל במסמכים הרפואיים באירוע של חבלת ראש אולם התובע לא סיפר לו על זה ואין לו נתונים נוספים (עמ' 33 ש' 11-13).

15. התובע נשאל, האם סיפר למומחה שהוא היה מעורב בתאונה וקבעו לו נכות בשיעור של 23% והשיב בחיוב. הוא טען, כי אמר למומחה הכל ואם זה לא כתוב בחוות הדעת זו לא בעיה שלו (עמ' 21 ש' 20-23). התובע נשאל, האם פנה לביטוח לאומי לשם קביעת נכות כללית בעקבות התאונה של היד והשיב בחיוב והוסיף, כי קיבל נכות כללית על היד ונכות נפשית. התובע נשאל האם פנה לביטוח לאומי בגלל היד ובגלל בעיות נפשיות קודמות והשיב בחיוב ולטענתו, סיפר על כך למומחה מטעם בית המשפט (עמ' 24 ש' 1-9).

16. המומחה נשאל, האם התובע סיפר לו שנקבעה לו נכות צמיתה על ידי מל"ל בשיעור 20% בתחום הפסיכיאטרי בגין התאונה באילת משנת 98 והשיב בשלילה וטען, כי נודע לו על כך משאלות ההבהרה שבא כוח הנתבעת שלח אליו (עמ' 33 ש' 14-16). המומחה נשאל, האם העובדה שהתובע הסתיר ממנו פרט כל כך חשוב, שנוגע לתחום המומחיות שלו, לא פוגם באמינותו ובאמינות תלונותיו והשיב, כי יתכן שהייתה כאן הסתרה לשמה אך הוא אינו בטוח בכך לגמרי שכן הריאיון הפסיכיאטרי, לא בהכרח נוגע לכל הדברים האלה בצורה מממוקדת ולא בהכרח מאפשר למרואיין למסור את הפרטים האלה מיוזמתו. לטענתו, הוא שואל את השאלה בצורה אחרת ולא בצורה האם תבעת את בטוח לאומי אלא האם סבלת בעבר מהפרעות נפשיות ועל זה הוא ענה שהיה בטיפול לפני התאונה (עמ' 33 ש' 17-22). המומחה נשאל, האם הוא אינו שואל את הנבדק, האם נקבעה לו נכות בעקבות מצב נפשי והשיב, כי בדרך כלל שואל את השאלה הזו אולם הוא אינו זוכר האם שאל את התובע. המומחה אישר, כי אם היה שואל את התובע ומקבל תשובה הוא היה מציין זאת בחוות הדעת. הוא נשאל האם העובדה שלא ציין זאת בחוות הדעת מלמדת שהתובע לא נשאל על כך והשיב, כי קרוב לוודאי (עמ' 33 ש' 23-28).